מהריאן נ' אוליב שירותי שיווק וניהול בע"מ

החלטה

לפניי בקשה להעברת מקום דיון בתביעה קטנה, מנימוק של חוסר סמכות מקומית לדון בתביעה.

1.התובעת הזמינה דרך אתר אינטרנט בשם "הייטק זון" (להלן: האתר) שובר שהקנה לה זכות שהייה לשני לילות ביחידת נופש של רשת "אוליב", היא רשת הנתבעת. התובעת ובן זוגה שילמו ישירות לנתבעת, עם הגיעם למקום יחידת הנופש, תוספת לשם שדרוג השובר ללינה בסוויטה בסוף השבוע.

2.לטענת התובעת, השהות ביחידת הנופש הסבה לה ולבן זוגה עוגמת נפש רבה, וזאת נוכח מגוון תקלות ומחדלים של הנתבעת. בגין אלה הגישה הגישה התובעת את תביעתה ועתרה לפיצוייה בסכום של 4,126 ₪ בגין עלות השהות ביחידת הנופש, הוצאותיה ועוגמת נפש. יצוין כי התביעה הוגשה נגד הנתבעת בלבד, ולא נגד מפעיל האתר, שדרכו נרכש השובר.

3.הנתבעת דוחה בכתב הגנתה את טענות התובעת לגופן, אך מוסיפה טענה מקדמית, לעניין היעדר הסמכות המקומית של בית משפט זה לדון בתובענה, טענה שבעטיה עותרת היא להעברת הדיון בתובענה לבית משפט לתביעות קטנות במחוז הצפון. זאת לאור העובדה שמקום משרדיה של הנתבעת הוא ברמת ישי, שם לטעמה אף יש לראות כאילו נכרת החוזה עמה, ומקום יחידת הנופש הינו במושב רמות שברמת הגולן (נתון שהתברר רק בכתב ההגנה).

4.בקשת המשיבה הועברה לתגובת התובעת. זו הטעימה כי השובר נרכש דרך האתר, ששרתי מפעילו מצויים בתל אביב, ומכאן שיש לראות בעסקה כאילו בוצעה בתל אביב. היא מוסיפה עוד כי לא ייתכן שלקוח יזמין שירות באינטרנט, בעודו יושב בביתו, אך כאשר יבקש לתבוע את נותן השירות ייאלץ הוא לכתת רגליו עד למקום מושבו של הספק.

5.דין הבקשה – להתקבל.

6.לצורך הדיון נידרש תחילה דווקא למצב עיוני, שבו התובעת היתה מגישה את תביעתה נגד מפעיל האתר, בתורת מי שמכר לה את השובר. במקרה כזה, אפילו היו מקום מושבו של הספק (על שרתיו), המקום שנועד לקיום ההתחייבות, ומקום המחדל כולם הרחק ממקום מגוריה של התובעת – עדיין לא היה בכך כדי להצדיק את העברת הדיון. זאת, נוכח הוראת תקנה 2(2) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן: התקנות), המורה כי ניתן להגיש את התביעה בבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי "מקום יצירת ההתחייבות". לעניין סמכות מקומית (להבדיל מסמכות בינלאומית), הרי שהדעה הרווחת היא כי עת מכר הספק את מרכולתו באינטרנט ואיפשר ללקוח להתקשר עמו מבית הלקוח, הרי שניתן לראות את מקום יצירת ההתחייבות במקום מגוריו של הלקוח: "אין [נתבע] יכול לטעון כי הוא מוכן למכור לכולם מכל מקום אך כדי להידיין עמו עליהם להגיע דווקא למקום מגוריו" (ב"ש (של'-י-ם) 8033/06 שטיינברג נ' לוי (לא פורסם, 10.4.2007); כן ראו והשוו: רע"א 530/12 יעקובוביץ נ' זיאס (לא פורסם, 28.3.2012); בש"א (מח'-י-ם) 2841/03 רעות אלקטרוניקה ורכיבים בע"מ נ' מראות אימאג' בע"מ (לא פורסם, 14.12.2003); ת"ק (של'-י-ם) 2820/07 קבריאן נ' הדקה ה-90 בע"מ והאסמכתאות שם (לא פורסם, 26.8.2007); ת"ק (של'-אילת) 1389/07 הדקה ה-90 בע"מ נ' גרבינר (לא פורסם, 3.2.2008)).

7.ברם במקרה דנן התביעה לא הוגשה נגד הספק שדרך אתר האינטרנט שלו נרכש השובר, אלא נגד נותן השירותים, ונגדו בלבד. נתון זה חורץ לטעמי את דין הבקשה להתקבל.

8.מוכרת היטב אמרתו של בית המשפט העליון, שלפיה: "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר" (רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731, 734 (1995)). עם זאת אין משמעות הדבר שעברו מן העולם כל הוראות הדין שעניינן סמכות מקומית, וזאת אף בעידן האינטרנט. כפי שצוין כבר: "האינטרנט אינו הופך את המשפט לוירטואלי, כאילו ארע שבר או כאילו חדלו חוקי הכובד של המשפט לחול על כלי זה, באופן שהוא גורר אותנו למצב דמדומים של קיום מעשה או מחדל שאין עליהם תגובה משפטית מתאימה" (ה"פ (מח'-י-ם Ahava USA Inc. נ' ג'. דבלין ג'י בע"מ (לא פורסם, 10.10.2004)). לפיכך התקנות האמורות, הקובעות את סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתביעה – עומדות בעינן, ויש לבחון את תחולתן על ענייננו.

9.במקרה שלפנינו, העסקה (החלקית) שבוצעה באינטרנט יצרה יחסים חוזיים בין התובעת לבין מפעיל האתר. אולם מפעיל האתר לא נתבע (ואינני נדרש לשאלה אם בדין לא נתבע), והתובעת לא ביקשה לטעון לאחריותו שלו למחדלים שחוותה לדבריה ביחידת הנופש. לשיטתה, בעלת דינה היא הנתבעת, והיא בלבד.

שאלת טיבם של היחסים החוזיים שבין התובעת לבין הנתבעת סבוכה בהרבה משאלת היחסים שבין התובעת לבין בעל האתר. הנתבעת אמנם אינה מכחישה קיום יריבות בין הצדדים, אולם מכתבי בי-הדין קשה היה לעמוד על טיבם המשפטי המדויק של היחסים. עסקינן הרי בשלושה צדדים, ובשתי מערכות יחסים נפרדות שנתגבשו בזמנים שונים (נתבעת – ספק, ספק – תובעת), ואשר הביאו לבסוף ליצירת הקשר בין התובעת והנתבעת. ניתן להעלות על הדעת קונסטרוקציות משפטיות שונות, שיתארו נכונה את הקשר המשפטי בין הצדדים: חוזה לטובת צד שלישי, המחאת זכות, או מגוון קונסטרוקציות אחרות (לדיון במערכות יחסים משולשות מעין אלה עיינו דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג' 124-107 (2003)). לא ניתן להרחיב ולזהות את הקונסטרוקציה הנכונה והמתאימה למקרה שלפנינו, שכן בכתבי בי-הדין אין די נתונים על מנת לעשות כן. ברם המכנה המשותף לקונסטרוקציות אלה (ולמצער – לחלקן) הוא שהזמנת השובר ממחשבה האישי של התובעת, ששימש בפועל כהנחה חלקית על חשבון מחיר יחידת הנופש, לא יצרה בהכרח התחייבות חוזית ישירה של הנתבעת (להבדיל מן האתר) כלפי התובעת. יתרה מכך, זיקתה של התביעה לאותה עיסקה באינטרנט – עוצמתה אינה רבה, בפרט נוכח העובדה שהשלמת ההתקשרות החוזית הישירה שבין בעלי הדין בוצעה לכאורה במקום יחידת הנופש עצמה. כך צף ועולה הצורך לנתב את התביעה לאותו מקום לשם ייעדוה התקנות (השוו: ת"א (של'-ת"א) 47988-07-11 דונג נ' בבאי והאסמכתאות שם (לא פורסם, 29.11.2011); תא"ק (של'-חי') 11291-09-11 אוכל טוב באמת בע"מ נ' שלי (לא פורסם, 6.1.2012)).

בנסיבות אלה, על התובעת מוטל היה הנטל להראות באיזו דרך נוצרה ההתחייבות בכל זאת בתל אביב. זאת לא השכילה התובעת לעשות, אף שניכר היה מכתבי בי הדין שהגישה כי היא יודעת חן ובקיאה בהלכות שעניינן סמכות שיפוט מקומית. למעשה, דומה שהתובעת היתה ערה היטב לבעייתיות שבהגשת התביעה בתל אביב דווקא. על כן לא בכדי נמנעה היא בעקביות מלציין בכתב תביעתה כי יחידת הנופש שוכנת בצפון הארץ, ובתביעתה אף ביקשה לתמוך את טענתה לקיום סמכות מקומית בכך שאף הנתבעת מוכרת את שירותיה השונים באינטרנט.

מן המקובץ עולה שמשנמצא כי במקרה דנן אין תימוכין לכך שרכישת השובר, שבוצעה באינטרנט, היא שיצרה אף את ההתחייבות הספציפית של הנתבעת (להבדיל מבעל האתר) למתן השירותים, ומשנמצא כי זיקתה של אותה עסקת אינטרנט לתביעה כולה אינה בעלת עוצמה רבה, אין מנוס מלהורות על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך.

10.בשולי הדברים אעיר: התובעת מלינה, באופן מובן, על כך שהנתבעת מבקשת להטריח אותה, בבקשתה להעברת מקום הדיון, לנסוע אותה שעה ומחצה מתל אביב – עד לעפולה על מנת שהתביעה תתברר. ברם מובן שבאופן דומה ניתן לתהות מדוע מבקשת התובעת להטריח את נציגי הנתבעת לעשות אותה דרך ממש, בכיוון ההפוך. בלא שתבסס את סמכותו המקומית של בית משפט זה לדון בתביעתה – הרי שהתובעת היא שתיאלץ להטריח עצמה לדיון המרוחק בביתה. אם תתקבל תביעתה תוכל התובעת לעתור לחיוב הנתבעת בהוצאות מתאימות אף בקשר עם ניהול ההליך.

11.הדיון בתובענה יועבר אפוא לבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה, הוא הסמוך ביותר במחוז הצפון למקום מגוריה של התובעת. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ב, 07 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: